נגד הקיר

לי רימון

מקום, בית, קיומיות שברירית, נזירות צורנית, נגיעה במצבים גבוליים, ערעור המוחלטות, דיבור באפור, דיבור עם
ויתור, "צמצום הנוכחות ולהשאר חזקה", זו שפת המיצב שמעמידה לי רמון בחלל הגלריה בכברי.
הפעם היא חורגת ביחס למיצביה הקודמים, בהם השתמשה בחלל במובן המקובל.
בתערוכה בכברי המיצב הוא מיצב-קיר, "נגד הקיר". רמון הציבה קירות גבס, חתכה פח, שזרה כפתורים, אבנים וחוטי ברזל, הניחה בתים על קיר, שרטטה, שיפדה ורדים, מיסגרה מראות.
רמון בודקת את מיתוס הבית המבטיח "גן של ורדים", מאפשרת להתבונן בחשיפה, בהגנה, בדקירה ובתקיפה.
לראות ולהראות "במראות החצר", לשקף נוף פנימי וחיצוני, לצלוב את המקודש, בשאילת שאלות בפירוק ובנייה, בבדיקת יחסים, בחיזוק נקודות תורפה חשופות לפציעה וכאב.
,"Watch Your Step !" מכשול לפניך ! "שמור והשמר" כי כל מה שדוקר פוצע! "דיר באלק". כשם אחת מתערוכותיה הקודמות.

זוהי דריכות קיומית מעייפת, הנדרשת לשקט. "החיפוש אחרי השקט הוא מרדף היסטרי שאינו מדיטטיבי, הוא כאילו שקט", וכך גם האסתטיקה, היא "כאילו יפה", "כאילו תכשיט", והיציב הוא אולי ארעי. והבית כמושג רחב, הוא זעיר הוא דיבור כמעט אידאי על מושג הבית. כמו שחוט הברזל בתוך הורד הוא הקוציות של הקוץ. הוא תמצית הדקירה, או אולי ההגנה ההכרחית על הקיים, התמיכה המאפשרת להיות.

דרורה דקל